<h1>מרדכי הלכ' נדה סימן תשל"ז</h1>
<h2>דף לג.</h2>
מה שכתבנו שלמחרת יום הפסקה תתחיל לספור שבעה נקיים, הני מילי כשעברו שלשה ימים שלא שמשה, דהכי פירש ר"י דז' נקיים מסתמא אפילו נקיים משכבת זרע קאמר, דבריש יוצא דופן [מ"ב ע"א] מסקינן דפולטת שכבת זרע רואה הויא וסתרה, ואמר רבה התם משמשת אסורה לאכול תרומה כל ג' ימים, א"א לה שלא תפלוט. והכי אמרינן פרק ר"ע בשבת [פ"ו ע"ב] א"ר זירא א"ר יוחנן זו דברי ר' ישמעאל ור"ע, אבל חכמים אומרים ו' עונות שלימות בעינן. הלכך נראה לר"י דכל אשה ששמשה ואח"כ ראתה, בין ראתה ג' ימים או יום א' או מצאה כתם, צריכה להמתין ג' ימים שלמים ואח"כ תתחיל לספור, דהיינו ביום ה' לשימושה, כגון אם שמשה למוצאי שבת וראתה בו ביום, אינה מתחלת לספור עד יום ה' בשבת. ובערב רביעי בשבת תבדוק עצמה כדי להפסיק בטהרה, ותלבש חלוק לבן או תכבס הכתם, ותתחיל לספור מליל חמישי ואילך. אמנם אם רצתה להתחיל לספור ממחרת הראיה, יכולה לספור בעינן זה שתכניס מוך או בגד רך באותו מקום ותקנח יפה יפה להסיר השכבת זרע. ואם דואגת שלא תדע לקנח יפה יפה תרחץ בחמין. ואם תקנח עצמה לא חיישינן שמא תפלוט אח"כ בלא הרגשה, וראיה מפ"ח ממסכת מקואות [מ"ד] האשה ששמשה וירדה וטבלה ולא כבדה הבית כאלו לא טבלה, משמע דקודם טבילה יכולה לכבד ולקנח [עיין פ"ק דשבת ובא"ה קצ"ב].
<h2>דף סו.</h2>
א"ר זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים [ו]האי דנקט טפת דם כחרדל פשיטא שמטמא בטיפה כמו ראיה גדולה, דהא תנן בפרק יוצא דופן [מ' ע"א] ומטמאים בכל שהוא, אלא חדושא הוא, דסד"א כיון דלא ראתה רק טיפה מסתמא לא ראתה גם תמול גם שלשום וליכא לספוקי בזבה גדולה ודיה בששה [והוא], קמ"ל שתשב ז' נקיים. [ברכות ל"א ע"א] היכי דמי הלכה פסוקה, כי הא דא"ר זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן כו'. הלכך בזמן הזה אפילו אינו רואה אלא טיפת דם ולא יותר צריכה לספור ז' נקיים, שכל הנשים הרואות יש להם לספק שמא ראתה כבר שני ימים מלבד זה, ושמא היא עמדה בימי זיבה.
<h2>דף סח.</h2>
ביום שפוסקת מלראות תבדוק עצמה לערב, ותלבש חלוק לבן שאם תראה עוד שיהא ניכר בחלוקה, ובלילה תשים סדינים לבנים במטתה, או נקיים מכתמים. ולמחרת הפסקתה תתחיל הז' נקיים, ויום שפוסקת בו אינו מן המנין, שהרי תנן [ל"ב ע"ב] הכותים מטמאים משכב התחתון כעליון, ומפרש טעמא דיום שפוסקת סופרתן למנין ז'. וכל אותם ז' נקיים צריכה לבדוק פעמים, שחרית כשעומדת ממטתה, וערבית כשהולכת לבה"כ קודם לילה. ומנהג כשר הוא כשאשה מפסקת בטהרה לרחוץ וללבוש לבנים, אמנם אם אינה רוחצת אלא פניה של מטה דיה בכך. רוקח. כבר כתבנו לעיל משם ספר יראים וספר התרומה כיצד תבדוק. ואם מצאת שום כתם באותו מטלית שבודקה, או בחלוקה או בסדינה אפילו ביום ששי סותרת כל מה שספרה, וצריכה להתחיל ולספור מיום המחרת (פי' אם אין לה במה ליתלות. וכן פסק לעיל משם ספר תרומה משלשה ימים נקיים ואילך סתם כתמים טהורים. מהר"ם).
<h2>דף סח:</h2>
ואם שכחה ולא בדקה עצמה כל הימים, רק יום שפסקה בו לערב, ולמחרת שהוא יום ראשון של ספירה בדקה עצמה שחרית וערבית, [ושוב לא בדקה עצמה עוד עד יום השביעי, וביום כו', מ"י] וביום ז' בדקה ונמצאת טהורה, מותרת וטובלת בלילה וטהורה. דתנן פרק בתרא הזב והזבה שבדקו עצמם יום ראשון ומצאו טהורה ושאר הימים לא בדקה, וביום שביעי בדקה ומצאה טהור, רבי אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהרה, ורבי עקיבא אומר אין להם אלא יום שביעי בלבד, ובפ"ק דנדה [ז' ע"ב] פסיק שמואל כרבי אליעזר.
<h2>דף סט.</h2>
ואם בדקה עצמה יום ראשון ולא יום שביעי אלא יום שמיני, או אם בדקה יום שביעי ולא בדקה יום ראשון לספירתה, בהא פליגי פרק בתרא [ס"ט ע"א], רב שרי היכא שבדקה בתחלתה ולא בסופה או בסופה ולא בתחלתה, ורבי חנינא אומר תחילתן וסופן בעי. והואיל ולא איפסיק הלכתא כמאן, עבדינן כר"ח ולחומרא, הלכך לעולם אפילו בדיעבד יצטרך שלא יהא מבדיקה לבדיקה יותר מחמשה ימים, מלבד יום שפסקה בו לערב כדי להפרישה בטהרה. אבל אם בדקה עצמה לערב יום שפסקה כדי להפסיק בטהרה, ולמחר שהוא יום ראשון לא בדקה בו, וגם יום שביעי לא בדקה עד יום שמיני, בזה מודה רב דאינו מועיל כלום, דהא הכא לא תחלתו ולא סופו איכא. הועתק מספר התרומה וספר המצות וספר יראים.
